<h1>ספר החינוך מצוה תכ"ט</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שלא נדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממונינו וברשותנו ליהנות בו, ועל זה נאמר [דברים ז'] ולא תביא תועבה אל ביתך וגומר. משרשי המצוה כדי להרחיק כל ענין עבודה זרה הנמאסת. דיני מצוה זו גם כן בפרק שלישי ממסכת עבודה זרה. וביארנו לנו [מכות כ"ב ע"א] שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתים, משום ולא תביא תועבה, ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ששני ענינים הם, אחד המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי ליהנות בו, ואחד הנהנה בו, שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ עליה, ולוקה על שניהם כמו שכתבנו. ואף על פי ששניהם עיקר אחד להם והיא ההנאה שהרי אינה לוקה אלא בשביל ההנאה, מכל מקום מכיון שיהנה לוקה שתים, וכענין שאמרנו למעלה בסדר אמור לאו ח' בסימן רצ"ד [מצוה רע"ג] בכהן גדול שבעל אלמנה שלוקה שתים, ואף על פי ששני הלאוין עיקר אחד להן כמו שכתבנו שם. ובכלל איסור זה בין עבודה זרה עצמה בין משמשיה בין תקרובת שלה ובין עבודה זרה של ישראל או של גוי. ומה בין זו לזו, של גוי אסורה מיד שנעשית, שנאמר [דברים ז'] פסילי אלהיהם משפסלו, ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד שנאמר [דברים כ"ז] ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים שבסתר. ומן הנכלל במצוה זו שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו האל בצדק ממון אחר שהוא של גזל או חמס או מרבית או מכל דבר מכוער, שכל זה בכלל משמשי עבודה זרה הוא, שיצר לב האדם רע חומד אותו ומביא אל הבית, והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [ב"ב י' ע"א] שבו נאמר [דברים ט"ו] פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב בענין עבודה זרה [דברים י"ג] יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו וגומר, ובממונות כאלו שזכרנו ובמשמשי עבודה זרה על כולן נאמר והיית חרם כמהו, כלומר שכל הנדבק עמו הוא חרם, שאין ברכת האל מצויה בו ואבד וכלה, וכענין שיאמרו זכרונם לברכה שפרוטה של רבית מכלה כמה אוצרות של ממון, שבא זה ומאבד את זה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ולקח שום דבר מעבודה זרה והביאו לרשותו ונהנה בו לוקה שתים. משום ולא תביא וכולי, ומשום ולא ידבק וכולי, כן כתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [פ"ז מע"ז ה"ב].
